נעלי סירה של שאנל מהוינטאג' סטור בשינקין
החודש נכנסו לארוני לא פחות מ 5 זוגות נעליים חדשות, חודש שעבר זוג אחד ובחודש שלפניו 3 זוגות. בקיץ האחרון היה חודש שמספר הנעלים החדשות שנכנסו לארוני הגיע למספר שיא 9 (!!!)
עכשיו שיהיה ברור, אני גרה עם שותפה בדירת 3 חדרים במרכז תל אביב. אני עובדת בשלוש עבודות במקביל רק כדי לשלם שכר דירה וחשבונות ופה ושם גם קצת אוכל לבית ואחרי כל אלו לפעמים נשארות לי בקושי כמה פרוטות ואיכשהו, תמיד, במקום לחסוך אותן, אני מוציאה אותן... על נעלים. בחיי אני פשוט לא שולטת בזה!
ארוני הצנוע מכיל היום 72 זוגות נעלים (אחרי סינון רציני!) כשבהשוואה לגברת אימלדה מרכוס שלה היו "רק" 1060 זוגות נעלים, אני ממש מסכנה! אבל האמת היא, שלפעמים אובססיית הנעלים הזו קצת מלחיצה אותי.
בפרק אחד בסקס בעיר הגדולה, קארי מגלה שהיא מוציאה בסביבות ה 40,000 דולר על נעלים בשנה ולכן לא נשאר לה כסף כדי לקנות את הדירה שלה, לנסוע במונית ואפילו לא באוטובוס. ברגע של בהלה אומרת קארי:
"I would literally be the woman who lived in her shoe"
מתוך הסיפור "האשה שגרה בתוך הנעל"
ואני לא יכולה שלא לתהות, אם בגיל 23 יש לי 72 זוגות נעלים האם סופי יהיה כאשה זקנה שגרה בתוך הנעל שלה?!?!?
כשניסיתי להיזכר מתי התחילה אצלי האובססיה הזו לנעלים נזכרתי בסיפור שאמא שלי מאוד אוהבת לספר לכולם:
כשהייתי עוד לא בת ארבע אמא ואני יצאנו לטייל ברחוב ועברנו ליד חנות נעלים. בחלון ראווה נחו להן בשלווה זוג נעלי בובה מלקה אדומה. כמו פרפר לאש נצמדתי לחלון וביקשתי "אמא,תקני לי!". אמא שלי, שהמחשבה על נעלי לקה ועוד אדומות החרידה אותה, מיד אמרה "לא" והמשיכה ללכת. אבל אני נשארתי בשלי עם האף בחלון "תקני לי, תקני לי, תקני לי!!!". אמא שלי, שהיתה אז בחודש שמיני להריון באמצע יולי, חשבה שאם היא תמשיך ללכת אני אבהל וארוץ אחריה, רק כשהגיעה לסוף הרחוב וגילתה שאני לא בעקבותיה נבהלה היא ורצה בחזרה אליי רק כדי למצוא אותי באותה נקודה עם האף על החלון ממררת בבכי "אבל אני צריכה אותן!". מיותר לציין שרק כדי להשתיק אותי היא קנתה אותן ואני יצאתי מרוצה ומחויכת כאילו דבר לא קרה. והייתי עוד לא בת ארבע.
אני מנסה לברר עם עצמי למה נעלים זה משהו שאני "צריכה" להבדיל מדברים אחרים שאני פשוט "רוצה" ומיד אני חוזרת שוב אחורה לגיל שלוש. הכל התחיל בדורותי גייל. המכשפה הטובה נתנה לה במתנה זוג נעלים אדומות, כל כך יפות, כל כך מנצנצות ולנעלים האלו היו כוחות! היא הבטיחה לדורותי שהנעלים ישמרו עליה ושאיתן היא לא צריכה לדאוג.
מתוך "הקוסם מארץ עוץ" אמ.ג'י.אמ
נטפס קצת בשנים לגיל 6 וניזכר בסינדרלה ונעלי הזכוכית. בעולם יש לפחות מליון נשים שחולקות את אותה מידת נעלים בכל מידה שקיימת אבל נעלי הזכוכית התאימו רק לסינדרלה. נעלי הזכוכית, שוב, כל כך יפות ונוצצות, הביאו אל סינדרלה את הנסיך וחיי אושר ועושר עד עצם היום ההוא.
מתוך סינדרלה . דיסני
במהלך חיי ראיתי עוד הרבה סרטים וסדרות על נעלים החל מ "נעלולי פלא" דרך "הנעלים האדומות" ועד ל"סקס והעיר הגדולה" ומצאתי נחמה בכך שהצרה שלי עם נעלים היא לא פרטית שלי אלא אובססיה גלובלית!
נעלולי פלא
ובכל זאת, למרות ההגנה של דורותי והנסיך של סינדרלה לא הייתי משוכנעת שאלו הסיבות בגללן אני "צריכה" את הנעלים.
ואז נזכרתי בסרט "בנעליה" שם כזכור לכם מסופר על שתי אחיות (קמרון דיאז וטוני קולט)שאין להן דבר במשותף מלבד למידת הנעלים. קולט משחקת את האחות הגדולה, הרצינית, הפחות יפה והדי שמנמנה שברשותה מאות נעלי מעצבים יקרות ויפהפיות ודיאז כהרגלה משחקת את האחות היפה, החתיכה, הקלילה וזו שנראית טוב גם בפיג'מה.
באחד הרגעים בסרט מסבירה קולט למה היא צריכה כל כך הרבה נעלים ומצדיקה את האובססיה בכך שהן מנחמות אותה. שלא משנה עם היא עולה במשקל או יורדת, הן תמיד יתאימו לה, שלא משנה אם היא יפה או לא, תמיד יהיו לה נעלים יפות על הרגל, שלא משנה עם היא מרגישה שווה או לא תמיד יהיו לה נעלים ששוות המון.
שאנל מלמעלה, כריסטיאן דיור ממוגרבי באלנבי, לואי ויטון מגולואז, גזית, קילה
ואז הבנתי: הנעלים שלי זה הנחמות הקטנות שלי. כל פעם שאני קצת עצובה, אני קונה נעלים. הן תמיד שם בשבילי, מחזיקות את כל כובד משקלי יום שלם, נותנות לי את האפשרות להרגיש גבוהה יותר, חזקה יותר, שווה יותר, הן קובעות את הטון הסופי לבגד שאני לובשת והן יושבות מסודרות יפה על המדף רק מחכות לפעם הבאה שאנעל אותן.
שחורות - גולף, לבנות - טופ שופ, שחור לבן וחום - הונג קונג, חום בז' - קאלה
כשעברתי דירה בפעם האחרונה, אבא שלי עזר לי להעביר אותה. הוא לא יכול היה להתעלם מכמות הנעלים שראה והעיר הערה עוקצנית מלווה באנחת ייאוש קלה "אבל בשביל מה את צריכה כל כך הרבה נעלים?!". לא כל כך ידעתי מה לענות באותו רגע, אז מיד התגוננתי ועניתי לו שלא ישכח שלאשתו יש גם המון נעלים ושלא נדבר על תיקים!
סגולות ולבנות - הונג קונג, כחולות עם לב - וויאן ווסטווד למליסה, אדומות - זארה, צהובות - שני בר
ואז נזכרתי בפרק בסקס והעיר שבו נעליה של קארי נעלמות במסיבה של חברה וכשקארי מבקשת שזו תשלם את מחירן המלא, החברה מזלזלת בה ובסגנון חייה הבזבזני שבו היא מוציאה מאות דולרים על זוגות נעלים. כשקארי מצטדקת מול מירנדה היא אומרת את המשפט: "it's a woman's right to shoes" ובכך החלטתי שבכל פעם שמישהו ישאל אותי למה אני צריכה כל כך הרבה נעלים אני אענה:
"it's a woman's right to shoes"
